תולדות הבנייה החופשית באמריקה הספרדית

נכתב ע"י האח המכובד מאוד סנטיאגו ריכטר

 

בראשית דבריי אנסה לעשות קצת צדק עם ההיסטוריה. אם הכוונה היא לספר על תולדות הבנייה החופשית בדרום אמריקה, אז אשאיר מחוץ לתחום לשכות רבות וחשובות לא פחות, מהצפון. אם אדבר על הבנייה החופשית בכל יבשת אמריקה, אכלול בנייה חופשית שמקורה באנגליה, ולא זה נושא השיחה שלנו היום. אם כן, הפשרה היחידה אולי טמונה בהרצאה בשם "תולדות הבנייה החופשית באמריקה הלטינית". גם השם הזה לא מושלם מאחר וגם שפה הצרפתית, מקורה בלטינית. אבל, החיים והעולם מלאים פשרות, לכן אדבר על תולדות הבנייה החופשית באמריקה דוברת הספרדית וגם פורטוגזית.

 

הערה נוספת, ההיסטוריה של הבנייה החופשית באמריקה דוברת הספרדית מעורבבת בצורה הדוקה ביותר עם תהליך העצמאות של רוב המדינות הדרום ומרכז אמריקאיות.

 

הכול התחיל כאשר באמצע המאה ה-XV, כריסטופור קולומבוס טעה בחפשו אחר מעבר קצר להודו המערבית, והגיע ליבשת לא נודעת. הוא מצא בה עמים רבים, תרבויות שונות, אלים מוזרים וכמובן הרבה, הרבה עושר. הספרדים כבשו את האדמות, המירו את דתם של הילידים לנצרות וכמובן גנבו את התכשיטים, חלקם דברי קודש מכסף, זהב ויהלומים. הספרדים גם הרגו מיליונים של ילידים. הואיל וממלכת ספרד מימנה את המסעות, טבעי הדבר שכל האדמות עברו לידי ממלכת ספרד. מצב זה נמשך כמעט 200 שנה ואז בתחילת המאה ה-XIX הממלכה הספרדית הסתערה על 11.000 ק"מ לאורך החוף המערבי של יבשת אמריקה, מארץ האש בדרום ועד כחמש מאות ק"מ צפונה לעיר סאן-פרנסיסקו. מטקסס ועד פלורידה ובנוסף מספר איים בקריבים, כולל קובה. ברזיל הגדולה, הונדורס והגויאנות הצרפתית, הבריטית והולנדית, היו השטחים היחידים שלא השתייכו לממלכת ספרד.

 

בינתיים, הרעיון המסוני שנולד באנגליה, התפשט והגיע למערב אירופה עם הקמת הלשכה הגדולה של ספרד ב-1767, כאשר הנשיא הגדול הראשון היה הרוזן Aranda. לאח Aranda היתה ראיה עמוקה לעתיד ובהתבסס על האידיאלים של המסדר, הציע לקרלוס III, מלך ספרד, להיפרד בשלום מכל הקולוניות, לשמור איתן על יחסים קורקטיים ולמנוע היפרדות טראומטית מאוחר יותר. רעיון זה נולד בעקבות תהליך העצמאות של הקולוניות הבריטיות שהתחיל כמה שנים קודם לכן, אחרי כנס פילדלפיה, שהסתיים בהצהרת העצמאות של ארצות הברית. זאת היתה תקופה קשה עבור הבנייה החופשית הואיל ופרדיננד VI, מלך ספרד שקדם לקרלוס, הוציא את המסדר מחוץ לחוק, כולל עונש מוות לאלה שנתפסו כבונים חופשים. המלך נתמך, בין היתר בשתי הבולות של האפיפיור קלמנט XII ב-1738 ושל בנדיקטוס ב-1751. לסיכום, נוצר כאן מעין מעגל קסמים בו המלוכה חשבה שהרעיון המסוני טמן בתוכו אידיאלים מהפכניים של עצמאות מממשל האם, לכן אסר את קיומו, אך האיסור הוא שקירב עוד יותר את אחי המסדר לחפוץ בניתוק. אין לשכוח שגם בצרפת נשפו באותה התקופה רוחות של חרות ושינוי משטר.

 

תחילת המאה ה-XIX מסמנת אבן דרך בהפצת הרעיון המסוני באמריקה ובתחילת מחשבת הניתוק של מדינות אמריקה מהכיבוש הספרדי. ב-1800 קמה בלונדון לשכת "Gran Reunion Americana" – "איחוד אמריקה הגדולה", בחסות הלשכה הגדולה של אנגליה. אחי הלשכה קראו לעצמם "אבירי הבינה". בין מייסדי הלשכה נמנו האחים Francisco de Miranda ו-Bernardo O'Higgins. אחת ממטרותיה של הלשכה היתה, מעבר להפצת הרעיון המסוני, להכין את קרקע לקראת תהליך העצמאות. הם עשו זאת דרך הקמת לשכה בשם Lautaro. הלשכה הראשונה הוקמה בבואנוס איירס ב-1812, אחריה במנדוסה, שתיהן בארגנטינה, ואחריה  בסנטיאגו, צ'ילה. מעניין להסביר מדוע ניתן השם Lautaro ללשכות האלה. Lautaro היה Cacique (ראש שבט אינדיאני) שלחם נגד הכובש הספרדי 300 שנה לפני כן, ובסוף נרצח על ידו, הסמליות ברורה.  מפה לשם, ב-1810 פרצה מהפכת העצמאות של ארגנטינה ובעשרים השנים הבאות, ספרד נאלצה להיפרד מהקולוניות בצורה טראומטית, כפי שניבא האח Aranda חמישים שנה קודם לכן. האימפריה הספרדית הגדולה הפכה לשלוש עשר רפובליקות עצמאיות. האחראים על המהפכה הארגנטינאית היו ברובם בונים חופשים וביניהם Vicente Lopez y Planes שכתב את המנון העצמאות, Manuel Belgrano שצייר את דגל ארגנטינה ו-Juan Jose Paso שכתב את הכרזת העצמאות. אחרי ארגנטינה מספר מדינות נוספות לחמו והכריזו על עצמאותן מספרד, כאשר נעזרו בצבאות מהפכניים בהם השתתפו באופן פעיל מאוד אחים רבים, ביניהם Bernardo O'Higgins שהוא הגיבור הלאומי של עצמאות צ'ילה, Jose de San Martin הגיבור הלאומי של עצמאות ארגנטינה ו-Simon Bolivar הוגה העצמאות של אקואדור וונצואלה. שלושת הגיבורים היו אחי לשכת Lautaro. דרך אגב, לא כל האחים הגיבורים היו דוברי ספרדית. Guillermo (William) Brown נולד באירלנד והיגר לארצות הברית, שם הצטרף לצי המסחרי. כאשר האנגלים חיפשו אחר עריקים הם הכריחו אותו להצטרף לחיל הים הבריטי. הבחור עשה חיל והגיע לקצונה, נלכד על ידי הצי הצרפתי ובסופו של דבר הגיע לבואנוס איירס והתמנה לאדמירל של הצי הארגנטיני.

 

אפשר היה לחשוב שהבנייה החופשית הספרדית של אותה התקופה באמת דגלה בקנוניות מהפכניות, כפי שטענו הכנסייה והארגונים האנטי-מסוניים, בעצם זה היה נכון. אחרי שפרדיננד ה-VI הוציא את הבנייה החופשית אל מחוץ לחוק, הלשכות הבלתי חוקיות המשיכו לעבוד בסתר. להבדיל מהמסדרים הצרפתי והאיטלקי, שהיו מורכבים לרוב מאנשי צווארון לבן המחויבים למלך ולכנסייה, לאחים הספרדים היו תומכים בקרב הקצונה הצבאית.

 

בסוף המאה ה-XVIII, כאשר ספרד עדיין שלטה חזק באמריקה, האזור חולק לארבעה Virreynatos, מהמילה Virrey, מן סגן מלך, נציגו בשטח, החייב דיווח רק אליו. החשוב מבין ה- Virreynatos היה זה של Nueva España (ספרד החדשה) שכלל את האזורים מדרום פנמה ועד הגבול הצפוני של ממלכת ספרד, כולל מקסיקו. זה היה היהלום שבכתר בהיותו אזור מאד עשיר, אך עם זאת  בעיתי, שוב בגלל רוח השחרור והחירות בעקבות ההדים שהגיעו מן המהפכה הצרפתית. הממשל, לשם שינוי, תקף גם את הבנייה החופשית. בשנת 1811 פרצה הפיכה בפיקודו של כומר נוצרי, חצי ספרדי חצי אינדיאני, בשם Manuel Hidalgo. בעת המהפכה הוא היה בן חמישים ושבע ולחם כל חייו על מנת לשפר את תנאי החיים של האינדיאנים שהרכיבו את קהילתו. הוא לחם לא רק בעד עצמאות מקסיקו אלא גם בעד צדק חברתי, היה אומר שהעשירים מדכאים את העניים וסבר שיש לחלק הרכוש של העשירים בין העניים. בהפגנותיו היה מניף את דגלה של הבתולה מגואדלופה, קדושת מקסיקו. הכומר הזה היה בונה חופשי. עם זאת, אחרי המהפכה של הכומר Hidalgo, מקסיקו עדיין לא היתה מוכנה לעצמאות, היה צורך במהפכה נגדית. מעבר לגבול, לאט ובהדרגה, תושבים צפון אמריקאים רבים החלו להשתקע בטקסס וכתוצאה מכך, ב-1835 פרצה הפיכה ובה המהגרים דרשו טקסס עצמאית. אולם אחרים ראו בצעד הזה המתנה זמנית לסיפוח טקסס כמדינה נוספת של ארצות הברית. חשוב לציין שאחים בונים חופשים היו מעורבים עמוקות בשני צידי המתרס בכל המלחמות המקסיקניות ושמות כמו Santa Ana, Houston, Austin, הם לא סתם שמות של ערי טקסס אלא שמות של אחים שפעלו רבות בעד אידיאלים.

 

בעקבות פלישת נפוליון לפורטוגל משפחת המלוכה הפורטוגזית מצאה מקלט בברזיל. אחרי הניצחון על נפוליון והכרזת העצמאות של ברזיל מפורטוגל, המלך התבקש לחזור. אולם בנו של המלך, שהיה בונה חופשי, החליט לא לעזוב, לתמוך במהפכה והכריז על עצמו כמלך Pedro I. אחרי I Pedro עלה לשלטון Pedro II שהיה שמרן ולא הסתדר עם מנהיגו של אחד המחוזות הדרומיים של ברזיל, הרוזן de Caixas, שהיה אף הוא בונה חופשי. ומי מגיע לעזרתו של הרוזן אם לא הגיבור האיטלקי Giuseppe Garibaldi, מלח בצי הסוחר, שהציע את שירותיו למען המהפכה הברזילאית. Garibaldi ראה את האור המסוני באורוגואי. רצה הגורל שהאיטלקי בלוויו של אח נוסף, Bartolome Mitre, לחמו נגד אחינו האדמירל Brown, שהכרנו מקודם בצי הארגנטיני. סיבת המלחמה היתה הפלישה הארגנטינית לאורוגוואי. בסופו של דבר Brown פרש מצי הארגנטיני וחזר לאירופה, Garibaldi חזר לאיטליה והשתתף במהפכה אחרת ו- Mitre נתמנה לנשיא הראשון של ארגנטינה העצמאית.

 

אחרי שסקרנו בגדול את תולדות הבנייה החופשית דוברת הספרדית ומעורבותה הפוליטית והחברתית בתהליך ניתוק מהאם הספרדייה וקבלת העצמאות, נלך קדימה ונראה מה נעשה עם המסדר בימינו. בשנת 1997 נערך הכנס ה-17 של לשכות גדולות באמריקה הלטינית. נמנו אז 62 לשכות גדולות שהן הרבה יותר ממספר המדינות של אותה היבשת, כלומר מדינות בהן מספר לשכות גדולות. לא אדבר על כולן כמובן אבל כן אבקש לתת שתי דוגמאות מיוחדות.

 

הבנייה החופשית בקובה

 

בשנת 1804 קמה הלשכה הראשונה של קובה, על ידי מייסדה האח הצרפתי בשם Joseph Cerneau שהגיע מ- Santo Domingo. כולנו יודעים שהעם הקובני חי מעל חמישים שנה תחת משטר קומוניסטי נוקשה, עם זאת הבנייה החופשית הקובנית מורשית להמשיך את פעילותיה ללא הפרעה. אמנם נהוג לחשוב שאף בונה חופשי אינו מתערב בפוליטיקה, במהומות של 2003 היו כמה אחים שהרימו קול ונכלאו מיד. הבנייה החופשית הקובנית אשר נמצאת בניכר (מרביתה במיאמי כמובן)   מדווחת על 12 אחים כלואים בבתי כלא קובנים. דבר נוסף, המצב הכלכלי בקובה אינו מאפשר שום פעולות צדקה, לכן הלשכות נאספות ומדברות על פילוסופיה מסונית, אם בכלל. אישית, היתה לי הזדמנות לבקר פעמיים בקובה ובלשכה הגדולה, אחת הפעמים יחד עם הנשיא הגדול לשעבר חיים הנרי גהל. אם כך מה מאפשר המשך הפעילות המסונית במדינה קומוניסטית? הגיבור הלאומי הגדול של כל הזמנים בקובה היה Jose Marti, מיסד המפלגה המהפכנית הקובנית בסוף המאה ה-XIX. Marti התקדש בלשכת "אחדות" בספרד. הוא היה האחראי על תהליך העצמאות של קובה מספרד. נאמר שהדגל הקובני מלא סימנים מסונים: שלושה פסים כחולים (מס' 3) וביניהם שני פסים לבנים (3+2=מס' 5), המשולש האדום שווה צלעות, הכוכב עם 5 קצוות המסמל עצמה, יופי, חכמה, נדיבות, צדקה. השילוב בין פסים, משולש וכוכב עושה מס'7, כולם מספרים מסונים. אפשר לראות בכל מקום פסלים של הגיבור הלאומי, כאשר בתחתית הפסל, המשולש והמחוגה. מאוחר יותר קמה האוניברסיטה המסונית ע"ש Jose Marti. בצבא המורדים של קסטרו גם היו בונים חופשים, אחד מהם היה Huber Matos אשר קיבל על עצמו להבריח נשק ואמצעי לחימה מ-Costa Rica השכנה. עם עלייתו של פידל קסטרו חלק מהבונים החופשים הקימו לשכה גדולה בניכר בארה"ב, אך ב-1956, לפי חוק, הוכרזה הלשכה הגדולה של קובה המייצגת היחידה את המסדר באי.

 

הבנייה החופשית בצ'ילה

 

ב-1822, אחרי שלשכות Lautaro סיימו את תפקידן והשאירו מדינות עצמאיות ויציבות, הן הלכו ונעלמו בשקט. שני הנשיאים הראשונים ברפובליקה החדשה היו בונים חופשים. אחד מהם, Andrés Bello, משפטן ומחנך, נתמנה לרקטור אוניברסיטת צ'ילה. אותו Bello היה אחראי על כתיבה של חוקת העבודה ועל חוקים אזרחיים רבים, בין היתר חוק הנישואין האזרחיים. בשנת 1925, תחת שלטונו של האח Arturo Alessandri, חלה הפרדה סופית בין דת למדינה, הישג ענק בארץ עם השפעה חזקה של הכנסייה. בשנים הבאות נבחרו עוד חמישה נשיאי מדינה אחים בונים חופשים, אשר לכל אחד מהם תרומה חשובה לחיי החילוניים. אחרון הנשיאים היה ד"ר (לרפואה) Salvador Allende, אשר נרצח בנסיבות טראגיות בשל דעותיו הפוליטיות.

דגש מיוחד נתנה הבנייה החופשית הצ'ילינית לנושא החינוך. בעקבות חברי פרלמנט רבים, בונים חופשים, נחקק חוק חינוך יסודי חובה, ולמעשה בקרב מורים יש אחוז משמעותי של בונים חופשים. הבנייה החופשית בצ'ילה הקימה ותומכת ב-Universidad de la Republica, מוסד להשכלה גבוה שמלמד הנדסה, אדריכלות, פסיכולוגיה, בית ספר לאחיות מוסמכות, ועוד.

 

נשיאים נכבדים, אחיי היקרים, כפי שהצלחתם להתרשם אני מקווה, לבנייה החופשית דוברת הספרדית ופורטוגזית ביבשת אמריקה, היסטוריה ארוכה ומעניינת. מקורה בספרד האירופאית אולם הושפעה רבות מגורמים מקומיים והשפיעה לא פחות על התרחשויות פוליטיות וחברתיות.

הרשתי לעצמי לסקור את תולדות המסדר ביבשת הרחוקה ולהציג שתי דוגמאות של בנייה חופשית פעילה כמו בצ'ילה ואולי מרוסנת, כמו זאת של קובה.

אני מודה לכם על ההקשבה.

 

 

12.6.07

האח המ:. מ:. סנטיאגו  ריכטר