משמעות האחווה
עבודת בניין של האח דני טל בתאריך 10/03/2009
מכובדי:
נושאי המשרה בלשכה הגדולה
הנשיא הנכבד של לשכתנו האח איתן ישראלי ונושאי המשרה בה
אחים מבקרים
אחים יקרים לי מאד
למען הגילוי הנאות, יורשה לי להקדים ולומר, כי לשם הכנת ההרצאה הזאת פניתי לשני מקורות בלתי נדלים של אינפורמציה. פניתי לאניציקלופדיה המסונית האנושית דורון-פדיה ולאנציקלופדיה ההיסטורית האנושית גולומב-פדיה. תודתי מקרב לב לשני אחי, המכובד מאד דני דורון והנכבד יוסי גולומב ששיתפו אותי בארסנל הידע העצום שלהם ועל שהקדישו לי מזמנם לדיון וליבון נושא משמעות האחווה.
הנשיא הנכבד של לשכתנו האח איתן ישראלי , העלה רעיון חדשני במקומותינו שבמסגרתו תוצג עבודת בנין שאחריתה דיון פתוח בלשכה.
עבודה זו בנושא "משמעות האחווה" נעשתה לרגל עלותי לדרגה העיליאית של רב בונה בחודש ינואר השנה.
מטבעו של הנושא עליו אני עומד לדבר אין בכוונתי לחוות דעת פסקנית היסטורית או פילוסופית למשמעות המושג האחווה אלא להציף אל פני השטח את ההבטים השונים בהגדרת המושג אחווה ובהבנתו - זו האחווה הנדרשת מאתנו כבונים חופשים.
כפי שתבחינו בהמשך, יהיו בעבודה זו יותר שאלות פתוחות מאשר תשובות סגורות.
בהרצאתי זו אתחיל במערכת ההגדרות הפורמאלית המילונית (העברית והאנגלית) אגע במקורות היסטוריים ובמקורות מהספר הקדוש. אתייחס בקצרה גם לצדדים הפסיכו-ביולוגיים והצרכים האנושיים הכרוכים באחווה האנושית ואעלה מספר השערות ושאלות פתוחות, פרי מחשבותי כנקודות מוצא לדיון פתוח בלשכה. כל דעה תתקבל בברכה ואין צודקים או טועים בדעתם.
דע עקא, עלי להעיר את תשומת לבכם כי דיון מעין זה עשוי גם לגרום להתלבטות ולדיסוננס בהקשר למערכת המושגים הקשורה באחווה בתוקף היותנו אחים בלשכה מסונית. כך או כך אני מאמין שההפריה המחשבתית ההדדית תהיה לברכה.
עד כאן ההקדמה הפורמאלית.
ועתה לפתיח ההרצאה: המושג "אחווה", הינו מרובה הגדרות ובעל נקודות מבט רחבות ביותר הנוגעות בכל תחומי חיינו ובכל שלבי החיים. מקובל להשתמש במושג זה בתוך התא המשפחתי הראשוני - קשר הדם, במשפחה המורחבת (באמצעות נישואים ולידות), בתנועות הנוער, בקבוצות הרחוב, בארגוני הלוחמים, בהתארגנויות של סטודנטים למיניהם וכו'.
להבדיל אלפי הבדלות: גם החברים בארגוני פשע, מאפיה וטרור מגדירים את עצמם כאחוותיים בארגונם.
נראה להלן בהמשך כי חלק מהאירגונים שהוזכרו כאן אינם מוגדרים כ"ארגוני אחווה" על אף שהמושג הוא חלק מטרמינולוגיה המוכרת בקבוצות אלו.
נעסוק עתה בהגדרות :
"אחווה" מוגדרת באגרון המילים הנרדפות כדלקמן: אהבת אחים, שוויון, ברית, ידידות, חברות, שותפות גורל, קשר אמיץ, הרמוניה, אגודה, חוג ומסדר.
המילה "אחווה" משמשת הן לתאור היחסים הבין אישיים והן לקבוצות בני אדם.
מן הראוי לשים לב כי ההגדרה הפותחת והסוגרת את אוסף ההגדרות המופיע במילון למושג "אחווה", מתייחסת למוכר לנו בתורת הבניה החופשית: המושג "אהבת אחים" הינה נדבך עיקרי במסורותינו ומופיע כלקח הראשון הנמסר למועמד חילוני העובר את טקס הקידושין. המלה הסוגרת את ההגדרות לאחווה במילון הינה "מסדר" וזוהי כמובן המסגרת בה אנו מקיימים בה את האחווה בין היתר בתורה המסונית המצועפת במשלים ומתוארת בסמלים.
מושג האחווה בשפה האנגלית:
בשפה האנגלית קיימות בעיקר שתי מילים המתארות את המושג "אחווה" כקבוצה אנושית.
המלה הראשונה הנה Fraternity. המורכבת למעשה משתי מילים כאשר הראשונה שבהן הנה – Frater ומשמעותה Brother היינו "אח", והסיומת nity שפירושה "התכונה המאפיינת", כמו למשל בHumanity אנושות או התכונה המאפיינת אנושיות.
המלה השניה הינה Brotherhood מצב של "אחווה", כמו למשל המלה ילדות Childhood.
כוונתם המקובלת של מושגים אלו לתאר מערכת קשרים בין יחידים בתוך ארגון מובחן או פורמלי.
על מנת להיות גם Politically Correct נציין כי ארגונים אחוותיים נשיים נקראים בשפה האנגלית Sororities מהמלה soror שפירושה אחות. המאפיינים לארגוני אחווה זהים גם לגביהן, קל וחומר שקיימים ארגוני אחווה מעורבים שפעילים בהם גברים ונשים כאחד.
נדון בקצרה בארגונים חברתיים בכלל ובארגוני אחווה בפרט:
ההבדל המהותי בין ארגון אחוותי לבין ארגונים חברתיים אחרים, הוא בכך שבארגון אחוותי החברים בו הם שווים ושייכים אליו מבחירה. בניגוד למשל לכנסיות שבהם מתכנסים אנשים לצורך פולחן דתי איש איש עם אלוהיו, או לדוגמה ארגונים ממשלתיים, או ארגונים בעלי קשרים גנטיים משפחתיים שאינם נחשבים כארגון אחווה במובנה זה של ההגדרה.
אף על פי כן קיימים ארגונים דתיים (בתי כנסת וכנסיות) שבהן פועלות תת קבוצות כארגוני אחווה כגון ארגוני גמילות חסדים, הכנסת כלה ועזרא למרפא אצל היהודים.
ההגדרה הקולעת ביותר שמצאתי לאחווה:
מעבר להגדרה המילונית באגרון המילים הנרדפות, ניסיתי למצוא הגדרה יותר קולעת מזו המתוארת במילים נרדפות. מצאתי איפוא את ההגדרה של ד"ר קרול פייטמן, פמיניסטית ותאורטיקנית במדע המדינה ובלימודי מגדר.
במאמרה "ימי בראשית האבות..." מגדירה ד"ר פייטמן את האחווה כדלקמן:
"אחווה נתפשת כברית חופשית, פירושה הוא קיומם של קשרים קהילתיים אזרחיים או ציבוריים המתקיימות בקבוצות מסוימות ושהבחירה בהם היא רצונית"
כיצד נשזרת האחווה בדברי ימי האנושות?:
מסתבר כי הרצון באחווה הוא חלומה הגדול של האנושות. היקום שלנו קיים על פי תחשיבים למעלה משלושה עשר מיליארד שנים וככל שתועדה ההיסטוריה, לא היה מן הסתם תקדים לאחווה אנושית גלובלית וחוצה גבולות, על אף שהמטרה הגנטית הטבועה בכל פרט באנושות היא הכמיהה לחיים והמשכיות הגזע האנושי.
מטבעה של שונות המגוון הביולוגי והאתני של האנושות מסתבר שלא ניתן לשמור חיבה ואחווה בין פרטים בהיקפים גדולים מאד ועל כן התקיימו ארגוני אחווה בקבוצות קטנות יחסית המהוות תת קבוצות לכלל האנושות. כל ארגון ובריתו כל ארגון ומטרותיו המצומצמות.
מה מאחד ומה מבדיל אחוות למטרות חיוביות ואחוות למטרות שליליות?:
ה"אחווה" היא איפוא סוג מסוים של שיתוף פעולה חברתי סולידרי ושוויוני באמצעות קשרים בין קבוצות של אנשים (או בתוך קבוצות) לרוב לשם סיוע ועזרה הדדית מרביים.
למטרות חיוביות כאלו צריכה אחווה ללכת יד ביד עם תכונות אנושיות טרומיות: פשטות, העדר יהירות, ידידותיות, נכונות לעזור ורצון לפעול יחדיו בהרמוניה וברעות למען מטרות נעלות משותפות מבלי לפגוע בזולת.
מאידך גיסא ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אוכל להציג כמעט את אותה הגדרה בשינוי אדרת גם לגבי אחווה למטרות שליליות: ארגוני טרור, אירגוני פשע או מאפיה שבהם השותפים מוגדרים במפורש כ"אחים" בארגון שקיימת בו ברית חופשית והפועלים בדרכם למען "מטרות נעלות משותפות".
ארגונים כאלו מפתחים קודי התנהגות בין אישיים מוסכמים ומוגדרים (הסודיות, החיבוק הטפיחה על השכם, הלחישה לאוזן וכו')
גם אחווה למטרות שליליות כזאת דורשת תכונות טרומיות אנושיות מאחיה, כגון: אמונה בצדקת הדרך, דבקות במשימה, אומץ לב וכיוצא באלה תכונות שניתן לשייכם בהתאם לעניין לקבוצות כאלה או אחרות. אי הפגיעה בזולת כתנאי לקיום ההגדרה של אחווה אינה קיימת בארגונים מסוג זה אך אם תעמידו שאלה זו למבחן בפני ה"אחים" תקבלו הצדקות רבות לכך ואמונה שלמה שאירגונם הינו ארגון שאינו פוגע בזולת כי אם רק באוייבים.
הבדל משמעי בין קבוצות אחווה חיוביות ושליליות, מעבר כמובן למטרות הארגון שבארגוני אחווה למטרות שליליות האחים מתחלפים לפי העניין ויכולים להפוך יריבים או אויבים מטעמי פחד, לחצים או סתם מסיבות אינטרסנטיות.
בכל מקרה הם רואים בארגונם ארגון אחווה לכל דבר ועניין. ראו דוגמת חברי הקו-קלוקס קלן או את אחי הקוזה- נוסטרה בסיציליה.
אבל לא בכך עסקינן, בואו נדבר על דברים טובים וחיוביים.
מהי אם כן "קבוצת האחווה"?
קבוצה של אנשים בעלי קשר מסוים של האחד עם השני וזה לזה המכירים את חולשותיו ויתרונותיו של האחר ולמרות פערים אלו תומכים איש ב"אחיו" ופועלים יחדיו לשינוי חברתי פנימי או חיצוני.
דוגמאות רבות לכך מתקופת ילדותינו: תנועות הנוער, קבוצות בלתי פורמאליות בשכונה, קבוצות ספורט וכדומה.
עם מי בעצם אנו יוצרים "קבוצת אחווה":
עם אנשים שאנו מכירים בתחושתם הדומה לגבי העניין שלשמה מוקמת קבוצת האחווה.
עם אנשים שבהם יכול אתה לשים את מבטחך והם בוטחים בך
עם אנשים בעלי רעיון או דרך משותפת
עם אנשים המסכימים אתך על מספר כללי התנהגות והגינות בסיסיים על אף חילוקי הדעות הטבעיים בין בני האנוש.
עם אנשים המסכימים להיררכיה מקובלת ומוסכמת כפועל יוצא מהתאגדות אנושית למען מטרה משותפת וללא רגשי אשם או קיפוח.
נוכל כאן כדוגמה להתהדר במסדרנו, שבו כל האחים שוים ונפגשים על הפלס למרות היררכיה הברורה בלשכה המסונית: יש נשיא ונושאי משרה, יש כללי טקס ברורים וקבלת מרות המתבקשת מההיררכיה הארגונית המוסכמת.
מה חלקה של האחווה בהלכה היהודית?
דוגמאות מן ההיסטוריה היהודית ומן ההלכה על כל סניפיה ישנן למכביר. נכסי צאן וברזל אחוותיים יהודיים שזורים לאורך כתבי הקודש.
"כל ישראל ערבים זה בזה" במסכת שבועות ל"ט, הינו הערך העליון לביטוי האחווה היהודי שחיזק והגביר את רגשות הקשר והעזרה ההדדית בין היהודים בעולם. מוסד גמילות החסדים תפס מקום נכבד בקהילות היהודיות בעולם. ערך הערבות ההדדית מנחה את בני ישראל בכל מקומות מושבם ובכל הדורות.
לית מאן דפליג כי המטרה המיוצגת באמצעות עקרון זה הינו בסיס מוצק לאירגוני אחווה מכיוון שהיא מקיימת את תנאי היסוד והמטרה המשותפת לקיומו של ארגון אחוותי.
כיצד החלו להתקיים ארגוני האחווה ומה מספרת ההיסטוריה על כך?
המאה השמונה עשרה היא אחת המאות החשובות בתולדות האנושות התחוללו בה תמורות חשובות ביותר כמו למשל: מרד המושבות נגד השלטון האנגלי באמריקה, המהפיכה הצרפתית (1789) בתחילת המאה התשע עשרה (1814) הומצא מנוע הקיטור בידי ג'ורג סטפנסון.
המאה השמונה עשרה פותחת תקופה חדשה הנקראת העת החדשה: מבחינה חברתית , מדינית, אידיאולוגית ואומנותית שאופיינה בסגנונות הברוק והקוקוקו.
באותה תקופה החלה להתקיים תנועה אינטלקטואלית שקראה לעצמה עידן האורות או עידן הנאורות.
התנועה אימצה לה למוטו את הסיסמא: "הרציונאליות כבסיס לחיים" בניגוד לדרכי החשיבה האזוטריות-דתיות שקדמו לה, שהתאפינו בדרכי חשיבה מוגבלים המתבססים על אמונה עיוורת במוסכמות שלא תמיד ניתן היה להוכיחם או אמונה בלתי רציונאלית בדבריהם של נושאי תפקידים דתיים או אחרים.
הולכים ומתפתחים אז מבנים חברתיים חדשניים המתבססים על שוויון, אמיתות, ולוגיקה. המדע וההגיון שמשו בהם כוחות חיוביים לטובת האנושות.
השאלות " מה עושה עולם יותר טוב?" או : איך האדם- הפרט - האינדיבידום (שלא ניתן לחלוקה) יכול לעשות עולם טוב יותר" היו שאלות יסוד שאפיינו את תקופת הנאורות.
אל מול הגל החדש של הבורגנות, הקפיטליזם, התיעוש והלוגיקה הצרופה הבינו בני האדם שכפרטים (אינדיבידואלים) כח הפעולה שלהם מוגבל ונוצרו התארגנויות (כגון גילדות מקצועיות). ארגונים אלו שמו להם למטרה לנצל את הסינרגיה של כוח החשיבה האנושי על מנת ליצור כלים יעילים יותר לקידום האנושות.
המסוניקה התחילה את פעילותה ופרחה דווקא בתקופה זו.
ההתאגדות האנושית הוכחה כצורך חשוב לאדם. אך האם ההתאגדויות הללו יצגו בהכרח גם אחווה בין פרטיהם? והאם התאגדויות אחוותיות בתקופה ההיא השיגו את מטרתם טוב יותר מאשר גילדות מקצועיות בלבד? אלה הם שאלות שיש לדון בהם.
האם אחווה היא כורח קיומי ?:
לפני מספר שנים הייתי עד למפגש בין בני נוער לבין הפרופ' ישעיהו ליבוביץ איש האשכולות והוגה הדעות שענה לשאלות הקהל הצעיר תוך שהוא מציג מידי פעם את מבטיו הזועמים המוכרים ומרעים בקולו הדרמטי.
אחד הנערים שאל בבישנות את הפרופ' ליבוביץ': "אדוני הפרופסור, דת היא כורח קיומי?" ליבוביץ הרעים בקולו ואמר לנער הנבוך את משפט המחץ:
" דת היא כורח קיומי – להשתין זה כורח קיומי !!!
ובפראפראזה אשאל את האחים הנכבדים ואבקש את התייחסותכם לשאלה הפילוסופית: האם אחווה היא כורח קיומי? איני מצפה מאחי כאן לתשובה נוסח פרופ' ליבוביץ אבל אני בהחלט מצפה לדעתכם המעניינת בנידון.
אף על פי כן אומר לכם את דעתי הפתלתלה: חושבני שאינטראקציה אנושית כאמור הינה כורח קיומי ואחווה היא סוג חשוב בקשר האינטראקטיבי האנושי.
קשר אנושי נחוץ להפריה אינטלקטואלית הדדית לצורך שמירת ההומוסטאזיס (סביבה המאפשרת חיים) ולצורך השגת מטרות משותפות.
מה מדביק אנשים בקשר אחוותי?:
מה מביא אנשים להרגיש אחוותיים או אחים זה לזה? מהם התנאים הפסיכולוגיים ומהי הדינימיקה המביאה בני אנוש להרגיש כך? האם מספיקה רק מטרה משותפת? האם מספיקה רק הכרזה מוסכמת בין חברי הקבוצה על כך שהינה אחוותיית או נדרשים תנאים נוספים ונלווים לכך?.
נדבר קצת על הדינמיקה הפסיכו-ביולוגית:
הרשו נא לי אחי להציע תאוריה, אבל לפני כן מספר עובדות ב"קליפת אגוז" (בצורה תמציתית ביותר) על המח האנושי:
מוח האדם אחי, היא מכונה אסוציאטיבית מופלאה שאופן פעולתה המדויק הוא עדיין מעבר לגבול התפיסה האנושית. במוח האדם יש כעשרה מיליארד תאי עצב ועד כעשרת אלפים קשרים (הנקראים קשרים סינפטיים) המוליכים אימפולסים חשמליים בין עצב לשכניו.
מסה מוחית אדירה זו מפוזרת באיזורי פעולה ספציפיים במוח ונשלטת באמצעות קליפת המח (קורטקס) האסוציאטיבית מעין מרכזיה לניתוב הפולסים החשמליים ויצירת הקשרים הרלוונטיים בין חלקי המח לכל מאורע המתרחש על ציר הזמן.
המוח האנושי הוא מכונה דינאמית וסוערת הפועלת הן בערות והן בשינה והיוצרת, מבטלת ומשנה קשרים (סינפסות) ורשתות בין עצביות בכל יחידת זמן איניפיטיסימאלית משנות חיינו.
המח האנושי שולט על כל פונקציות החיים של האדם כמו גם על הרגשות והתגובות האנושיות.
המכונה העיצבית הזו חשופה לגירויים פנימיים וחיצוניים באמצעות הסנסורים האנושיים כולל חשיפה לניאונסים, לאינטואיציות, לרגשות ולתנועה. ועובדת בשיתוף פעולה הדוק ובחוג סגור עם כל המערכות שבגוף האדם כולל המכניות וההורמוניליות.
מערכת יצירת הרשתות העצביות הינה פנימית וחיצונית – קשרים עצביים במוח נוצרים כתוצאה מגירויים חיצוניים, אינטראקציה אנושית וגם כתוצאה מהירהורים ומחשבות עצמיות.
קיימת תאוריה מעניינת הגורסת כי אם שני בני אדם נפגשים זה עם זה ומשוחחים, האנטומיה של שני בני אדם הללו לאחר פגישתם תהיה שונה מזו שהיתה לפני פגישתם בגלל הקשרים הבין עצביים המעודכנים והרשתות החדשות שנוצרו במוחם של הנפגשים עקב המגע האנושי וחילופי האינפורמציה ביניהם.
שאלת התמדת קיומן של רשתות אלו במח לאורך זמן תלויה כמובן בביולוגיה האנושית אבל בין היתר גם ברמת ההתמדה של החשיפה לנושא המשותף באמצעות האינטראקציה האנושית.
כיצד מתקשרים הריטואלים המסוניים לעניין?:
הטקסיות המסונית מתאפיינת בכך שהיא חזקה ומעוררת אסוציאציות , התפאורה הלבוש והסמלים הם מרשימים. הטקסיות משתמשת בטרמינלוגיה אחוותית, בפרוטוקולים יחודיים הידועים רק למספר מועט יחסי של אנשים והם חוזרים על עצמם בפגישות המסוניות הסגורות בלשכה.
פעילות כזאת יוצרת ומקבעת רשתות עצביות ארוכות טווח המשפיעים באופן חיובי על התודעה לכוון של הרגשת קרבה בין שותפי סוד המסדר והם מגדירים את עצמם באופן מודע רצוני וחיובי כאחים.
קיים ניגוד בולט בין העולם הדיס-הרמוני הסוער מחוץ ללשכה, ותרבות התחרותיות וההשגיות בת זמננו המבוססת על לגיטימציה של שוני, לבין תרבות העולם המסוני הבין אישי החיובי, השוויוני והשולל דיס-הרמוניה. הניגוד החריף הזה משמש כנדבך חשוב בקבעון הנוירוני החיובי המתפתח היטב ברוגע, בשקט ובהרמוניה.
האטמוספירה החיובית במיקרוקוסמוס סגור בלשכה באוירה טובה תורמת אף היא ליצירת רשתות נוירונים מוחיים עם רגשות מגבשים ומדבקים המכווננים להרגשת קירבה בין השותפים לתהליך.
העבודות המסוניות התקופתיות שבהן חוזר על עצמו התהליך במתכונת כמעט קבועה מטביע את חותמו על המח האנושי ומביא למצב אותו אני מגדיר באופן אישי ובלתי מחייב כ: "מצב מוחי מסוני" המתבטא בחיוביות ואחוותיות.
ואל תאמרו לי שלא השתנה משהו בכם מאז הצטרפתם לאחי מסדר הבונים החופשיים. למעט הד.נ.א שלכם שלא השתנה, הגיל מן הסתם השתנה. נא לא להבהל, בכל יום נעלמים לאחים בבניה החופשית (כמו לכל אדם מבוגר ביקום) כמאתיים אלף תאי מח, אבל הקשרים הבין עצביים נשארים איתנים ובונים קשרי פיצוי על מנת לשמר את הרשתות שנבנו. ועל כן גישתכם החיובית התחזקה, הן כלפי העולם והן כלפי אנשים שלא הכרתם קודם לכן והיום אתם רואים אותם כאחים ומרגישים כך לגביהם !
אז על מה דיברנו עד כה?
בעבודת בנין זו הבאתי לכם אחי את המילים הנרדפות למושג אחווה ההולך יד ביד עם שוויון, חיבה, ברית ומטרה משותפת.
הוזכר כאן כמושג האנגלי הממקביל למלה אחווה בעברית. Fraternity
הגדרתה החשובה של התאורטיקנית ד"ר קרול פייטמן שאחווה היא ברית חופשית בין אנשים למטרות משותפות היא ההגדרה הקולעת ביותר שיכולתי למצוא בכתובים.
על אף שהאחווה היא שאיפתה הגדולה של האנושות לא ניתן כנראה לקיים את האוטופיה הזו בגלל השונות האנושית על פני כדור הארץ, קבוצות אחווה מתבססות איפוא על כמות יחסית קטנה של פרטים.
יש להבחין בין אחווה המתארת רגש בין אדם לאדם לבין אחווה המתארת קבוצת בני אדם שהתאגדו למטרות משותפות ואין סתירה בין השנים.
האחווה הינה אבן בנין חשובה ביהדות ומתקיימת בה הלכה למעשה-"כל ישראל ערבים זה בזה".
המסוניקה ותנועות האחווה פרחו במאה השמונה עשרה בתקופת הרציונאליות כתוצאה מהבנה שהתאגדות האנושית נותנת יתרון לפרטים מול העריצות והבורות.
הגדרנו גם מהם התנאים ליצירת קבוצת אחווה? הכרה משותפת בצורך, באמון הדדי, בהסכמה לכללי משחק הוגנים ולהיררכיה מקובלת.
הזכרתי בדברי כי האינטראקציה האנושית יכולה להוביל לאחווה בתנאי שמתכוונים לכך תוך שימוש בגירויים הפועלים ליצירת קשרים עצביים במוח האדם.
בהקשר לכך את חשיבות הטקסים המסוניים היוצרים את ההרגשה החיובית ואת הדיסוננס בין הרוגע ההרמוני בלשכה לבין העולם הסוער החיצוני לה. קוטביות כזו אף מעודדת יצירת "מצב מוחי מסוני" חיובי ואחוותי.
כפי שציינתי בתחילת דברי לא ניתן להגדיר באופן סגור את המושג אחווה או לתת פירוש חד משמעי למשמעותה.
ובכל זאת נשארו עדיין מספר שאלות פתוחות.
* האם אחווה היא צורך קיומי?
* עם יד על הלב - האם הרגשות האחוותיים האלה שאנו מרגישים כאן הם רגשות קצרי מועד המתבטאים בעיקר בעת העבודה המסונית עצמה או כל אחד מאתנו מרגיש באמת ובתמים הרגשת אחווה כלפי אחי הלשכה גם בשגרת יומו שבעולם החיצון? כמה מכם עוצרים את מרוץ חייכם וחושבים על אח חולה או במצוקה או שסתם בא לכם לפתע להחליף מילים חמות של אחווה עם אחים אחרים?
* האם הבניה החופשית על כל עומקה הרוחני היא סוג של אסקפיזם והתבדלות מהעולם החיצוני? האם אנחנו במידה מסוימת קבוצת בדלנית מעין סוג של נומרוס –קלאוזוס, מין עולם של הם ואנחנו?.
* האם אנחנו באמת אחוותיים? אם כן, מדוע אנחנו שמים דגשים כה רבים על הצד הריטואלי שבעבודה המסונית יותר משאנחנו מדגישים את הצד האחוותי?
* האם יכולה להתקיים אחווה על פי הכרזה משותפת של קבוצת אנשים ללא שימוש בריטואלים?
* והרי בסופו של ערב העבודה המסונית לאחר נאום השוער בשולחן הלבן ונפרדנו איש מאחיו , חוזרים האחים למחרת אל שגרת החיים הלא פשוטה שבעולם החיצון כשמטען מסוני אחוותי חיובי באמתכתם. האם המוסכמות המקובלות על אחי המסדר וכללי ההתנהגות המכובדים והשוויוניים כאן לא עומדים לכם לרועץ נוכח עולם, דיס הרמוני, תחרותי, מנוכר ואנטי אחוותי? איזה מחיר משלמים אחי הבניה החופשית בעניין זה?
תודה לכם על תשומת לבכם.
ועוד מעט אחי יגיע תורכם ונשמע את דבריכם.